Vayedaber

תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ. קָרְבָּן. מְנָן לֵיהּ בֵּית דִּין. יָֽלְפִין אֲגָדָה אֲגָדָה. מָה אֲגָדָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ילפין אגדה אגדה. כתיב הכא אם לא יגיד וכתיב בזקן ממרא והגידו לך את דבר המשפט מה להלן ב''ד אף כאן בית דין:

מנן ליה בית דין. כלומר בכה''ג דלאו בר הגדה הוא וליכא למילף דבמקום שהוא מגיד חבירו משלם ממון בעינן כדילפינן לעיל ומנין שעכ''פ שיכפור בפני ב''ד בעינן:

תני ר' ישמעאל ונשא עונו קרבן. כלומר דר' ישמעאל כרב ס''ל דאף דבמקום דלא שייכא שבועה דאיתי' בדידיה כגון בשבועת הפקדון דלעיל מיחייב משום שבועת ביטוי וכן נמי לענין בעיא דלעיל קרוב מהו שיהא חייב משום שבועת ביטוי והשתא פשיט לה מדר' ישמעאל דונשא עונו כתיב מכל מקום בעי קרבן לכפרה ואם אינו חייב משום שבועת עדות דלאו בר הגדה הוא מיחייב הוא משום שבועת ביטוי:

קָרוֹב מָהוּ לְחַייֵב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. 19a ייָבֹא כְהָדָא דָּמַר רִבִּי בָּא (בַּר) שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי מְנָה. נִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. אוֹ כְהָדָא. אָמַר לוֹ. הֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח. וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. פָּטוּר. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַייָב מִשְּׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵין חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. כלומר ודאי דמצוה לפייסו אלא דיכול הוא לפייס אותו על האמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייסו על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דבזה לא שייך פיוס והלכך חייב משום שבועת ביטוי:

על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו. וכי לא מודה רב דעכ''פ מצוה עליו לפייסו:

ר' יוחנן. פליג אדרב גבי שבועת הפקדון דמאחר שמצוה על הנפקד לפייסו להמפקיד שאע''פ דמדינא פטור הוא מ''מ מצוה שיפייסו על שנאבד ממונו על ידו וכיון דמפייסו לזה שוב אינו חייב משום שבועת ביטוי שכפר בו בתחלה:

אמר לו. לש''ח היכן שורי וכפר בו וא''ל איני יודע מה את סח והוא שמת או נשבר וכו' דתנן בסוף דשבועות דפטור משבועת הפקדון הואיל ולא כפר ממון בשבועה זו דבלאו הכי ש''ח פטור מכולן ואמר רב עלה דפטור משום שבועת הפקדון אבל חייב הוא משום שבועת ביטוי ואע''ג דליתי' בלהבא שהרי אין בידו לשבע אם ימות או לא ימות וה''נ אע''ג דליתיה בלהבא יהא חייב משום שבועת ביטוי ולא איפשיטא עד לקמן:

או כהדא וכו'. או דילמא כדרב דס''ל דלא קפדינן בשבוע' ביטוי אלא דליהוי מילתא דאיתיה בלאו והן אבל בלהבא לא קפדינן כדאמר על האי מתני' דלקמן:

ייבא כהדא וכו'. מסקנת הבעיא היא כלומר מי נימא דפשטינן לה מדשמואל דאמר בעינן בשבועת ביטוי מילתא דאיתא בלשעבר ובלהבא ואם אמר שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן פטור מאחר שאין בידו לבא שאינו יכול לומר השבועה להבא שבועה שיתן פלוני לפלוני אין בידו נמי לשעבר דמילתא דליתא בלהבא ליתא בלשעבר וה''נ הרי אינו יכול להשביעו להבא לכשיהיה יודע לו עדות וא''כ ליתא נמי בלשעבר:

קרוב. שאין שייך כלל בשבועת העדות מהו שיהא חייב בכפירתו משום שבועת ביטוי:

כְּהָדָא. אֵין מְקַבְּלִין עֵדִים אֶלָּא אִם כֵּן רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְזֶה אַחַר זֶה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְּעֵידֵי בְכוֹרָה וּבְעֵידֵי חֲזָקָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אַף בְּעֵידֵי סֵימָנִין כֵּן. מַה דִפְשִׁיטָא. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְזֶה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַפּוֹ. אֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. וְלֹא כְלוּם. בָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַפּוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. רַב יוֹסֵי וְרַב הוֹשַׁעְיָה בַּר רַב שַׁמַּי. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. מָאן דָּמַר פָּסוּל. בְּמֵעִיד עַל חֲצִי סֵימָן. וּמָאן דָּמַר כָּשֵׁר. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא נִשְׁרוּ. אֶחָד אוֹמֵר. שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. שְׁנַיִם בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי בָּא אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי [יוֹסֵי] לְרִבִּי חַגַּיי. הָא רִבִּי יוּדָן אָמַר דִּכְווָתִי. אָמַר לֵיהּ. וְעַל רַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג כָּל שֶׁכֵּן עֲלוֹי. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגָּא. אִילּוּ שְׁטָר שֶׁחָתוּם בְּאַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת זֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם וְזֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם וְקָרָא עָלָיו עִרְעֻר שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲתִימָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. 19b וְהָכָא כִּל סֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִשׁוּם חֲזָקָה. אִילּוּ אֶחָד מֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית וְאֶחָד מֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ רְבִיעִית חֲמִישִׁית וְשִׁישִּׁית שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲזָקָה וַחֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. וְהָכָא כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הא רבי יודן אמר דכוותי. ומה טעמא פליגת בהא:

ועל רביה אנא פליג. אר' יוסי גופיה הוא דקאמר עלך אנא פליג שאתה רבו ומכ''ש עליו ומה אתה מביא ראיה ממנו:

יאות אמר ר' חגיי. דד''ה מודים בזה שאין מצטרפין דמה אילו שטר שחתום בארבעה עדים עליו:

זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים וקרא עליו ערעור. כלומר שלאחר שקרא על השטר ערער לומר שהוא מזויף ובאו עדים לקיים ולהעיד על חתימתן וא' מעיד על שנים מהן והשני על שנים האחרים:

שמא כלום הוא ואין כל חתימה צריך שני עדים. בתמיה כלומר דהא ודאי לא כלום הוא ואפי' כל א' מעיד על השנים מהחתומים אין זה כלום דצריך שני עדים על כל חתימה והכא ליכא אלא עד אחד על כל השנים:

והכא. וכן ה''נ צריך שני עדים על כל סימן וסימן ואפילו למאן דמכשר לעיל ביש ב' עדים על כל סימן הכא מודה הוא דפסול:

שמע לה משני חזקה. צ''ל וכן הוא שם. משני חזקה הוא דיליף דאין מצטרפין דכמו גבי חזקה אלו א' מעיד וכו' דלאו כלום הוא משום דכל חזקה וחזקה דמשלש שנים רצופות צריך שני עדים וליכא וה''נ כן:

אף בעדי סימנין כן. כשמעידין על ב' שערות מצטרפין כדמפרש ואזיל:

כהדא. השתא מהדר הש''ס לעניינא דהכא ואמתני' קאי ואח''כ מכניסין את השני וקאמר דדין צירוף העדות בפלוגתא דתנאי הוא א''נ אהא דקאמר לעיל אחד ראוי לצרפו וכו' קאי:

אא''כ ראוי שניהן כאחת. את העדות:

בעדי בכורה. שמעידין ששמעו מאביו שאמר זה פלוני בני בכור הוא דמצטרפין זה עם זה ואפי' לא שמעו שניהן כאחד דמילתא דעבידא לגלויי היא:

ובעדי חזקה. שמעידין שאכל שלש שנים שהשדה בחזקת שהיא שלו מצטרפין אפילו זה מעיד שאכל שלש ראשונות של שמיטה וזה מעיד על שלש אחרונות משום דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא:

אמר רבי יוסי לר' חגיי צ''ל וכן הוא בסוט' ובשבועות ובעיקר הסוגיא גירסא דהכא היא עיקר ובסוטה ובשבועות נשתבשה הגירסא:

מה דפשיטא. כלומר בהא ודאי פשיטא לן כשאחד אומר בגבו ואחד אומר בגפו דאמרינן במס' נידה שתי שערות שאמרו אפילו א' בגבה ואחד בכריסו אחד ע''ג קשרי אצבעותיו של יד והיינו בגפו דקאמר הכא וא' ע''ג קשרי אצבעותיו של רגל גבה וכריסה שתיהן במקום הערוה וגבו הוא למעלה במקום התפוח והשתא קאמר כשזה מעיד על ב' שערות בגבו וזה מעיד על ב' שערות בגפו שהן קשרי אצבעות ולא כלום הוא דהוי חצי עדות שאין על שתי שערות של מקום אחד כ''א עד אחד:

אחד אומר ראיתי שערה וכו'. כלומר ופשיטא כשזה מעיד על שערה אחת בגבה וזה על שערה אחת בכריסה דלאו כלום הוא דהוי חצי עדות וחצי דבר:

כ''ש גבו וגפו. בשאחד מעיד על שערה אחת בגבו ואחד על שערה אחת בגפו דכ''ש דלאו כלום הוא דכיון דהן רחוקין זו מזו נלמד במכ''ש מגבו וכריסו דלאו עדות הוי:

שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו. דעדות שלם הוא אלא שחצי דבר הוא שאין כל כת וכת מעידה אלא על שערה אחת בזה פליגי ר' יוסי ורב הושעיה:

מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן. דכיון דכל כת על חצי סימן היא דמעידה אינן מצטרפין:

ומאן דמר כשר. ס''ל דלאו חצי סימן הוא דבכל אחד מן המקומות שמעידין אני אומר שמא נשרו והיתה שם עוד שערה אחת בתחלה:

ר' בא אומר דברי הכל כשר. דהואיל וכל אחד מעיד על סימן שלם אע''ג דחצי עדות הוא מצטרפין ולר' בא דבר שלם וחצי עדות עדיפא ליה ולא דמי לדלעיל אחד אומר ב' שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בגפו דשאני הכא הואיל ובמקומות הסמוכין הן מעידין כמקום אחד הוא:

ר' חגיי. סבירא ליה דברי הכל פסול דלדידיה עדיפא ליה חצי דבר ועדות שלם מדבר שלם וחצי עדות והלכך אפי' מאן דמכשר לעיל מודה הכא דפסול:

ר' יוסי אמר במחלוקת. כמו דפליגי לעיל רב יוסי ורב הושעיה בחצי דבר ועדות שלם כן נמי פליגי בדבר שלם וחצי עדות:

כְּהָדָא. אֵין שׁוֹמְעִין מִן הָעֵדִים אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי רִאשׁוֹן וְלִכְשֶׁיָּבוֹא שֵׁינִי שׁוֹמְעִין אֶת דְּבָרָיו. רִבִּי יוֹנָתָן הֲוָה יְתִיב מַקְשֵׁי. אֶיפְשַׁר אִית הָכָא בַּר נַשׁ דְּשָׁמַע הֲלָכָה כְרִבִּי נָתָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים. אָמַר יָקוּם לָעֵיל. כֵּיוָן דִּסְלַק אֲמַר לֵיהּ. שָׁמַעְתָּ הֲלָכָה כְרִבִּי נָתָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְתִּי. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לְרִבִּי נָתָן. אָמַר לֵיהּ. לְהָדָא צוֹרְכָה. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא אִיתְכַּווֵן רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אֶלָּא מַסְקָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים לְעֵיל בְּגִין דַּהֲוָה אִינְשָׁא רַבָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כהדא. אפלוגתא דר' יהושע בן קרחה ורבנן דלעיל קאי דתליא בהא דלקמן:

אין שומעין מן העדים לקבל עדותן אא''כ באו להעיד שניהן כאחת:

ולכשיבא שני. אפי' למחר שומעין את דבריו:

הא ר''ש בן יקים. הוא יודע:

אמר יקום לעיל. כלומר דסמכיה ואמר יהא למעלה במדרגה:

כיון דסלק. לאחר שסמכו שאל לו אם שמע הלכה כר' נתן. א''ל זה שמעתי שמודה הוא ר''י בן קרחה לר' נתן א''ל ולהדא צורכא וכי לזה הוצרכתי לשאול פשיטא דמודה לו שהרי אפי' עיקר ראיית העדים ס''ל לר''י בן קרחה דאין צריך שיראו כאחד ומכ''ש בהגדת עדותן דלא בעינן שיעידו כאחד:

ולא אתכוון וכו'. עכשיו יודע אני שלא נתכוון ר''י ב''ח לומר שר' שמעון בן יקים יודע מזה אלא כדי להעלותו ולסמכו שהיה יודע דגברא רבא הוא בלאו הכי ראוי לכך:

רַב חִסְדָּא בָּעֵי. מָהוּ לְקַבֵּל עֵדִים שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַּעַל דִּין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שַׁבָּתַי. מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַּעַל דִּין וְעָֽבְדִין לֵיהּ גְּזַר דִּין. אִם בָּא וְעִרְעֵר עִרְעֻרוֹ קַייָם. אָדָם שֶׁשָּֽׁלְחוּ אֲחַרָיו בֵּית דִּין ג' פְּעָמִים וְלֹא בָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מְקַבְּלִין הָעֵדוּת שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַּעַל דִּין וְעָֽבְדִין לֵיהּ גְּזַר דִּין. כְּהָדָא כַּהֲנָא דְמָךְ וּשְׁבַק יַרְתּוֹ לְרִבִּי יֹאשַׁיָה וּקְבִיל רִבִּי לָֽעְזָר סָהֲדוּ דְלָא בְאַפּוֹי וּזְכִי לְרִבִּי יֹאשַׁיָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִשְׁבַק סְפָרִים. כָּתַב רִבִּי לָֽעְזָר לְיָרְֽתוֹי. סְפָרִים שֶׁזָּכָת בָּהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן חוּצָה לָאָרֶץ. רִבִּי נִיסַּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם כָּתַב עַל מְנָת לְהוֹצִיא מוֹצִיא. רִבִּי חִייָה בָּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָי. מָהוּ לְהוֹצִיא. אָמַר לֵיהּ. לְעוֹבְדָא אַתְּ שְׁאַל לִי. אָמַר לֵיהּ. לֹא. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא דְלָא אֲמַר לְיהּ עוֹבְדָא בְּגִין מֵידַע מָהוּ אֲמַר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועבדין ליה גזר דין. כותבין פסק דין ע''פ אותן עדות כשקיבל שלא בפניו ולשיבא ויערער ערעורו קיים ואם יש לו עדות להכחישן יבא ויכחיש וכלומר שלא הפסיד בזה כלום במה שקבלו שלא בפניו:

מקבלין העדות בלא בעל דין. מאחר ששלחו אחריו ג''פ ולא בא וכותבין הפסק דין:

כהדא. עובדא כהנא נפטר ושבק לר' יאשיה שהוא היה יורשו והיה לו איזה דין עם אחד וקיבל ר' אלעזר העדים שהיו יודעין בזכות של ר' יאשיה שלא בפניו וזיכה לו ושלא בפני הבעל דין האחר ג''כ היה:

ולא עוד אלא דשבק ספרים. מילתא אחריתא היא דאסיק בהאי עובדא ולא עוד זאת עשה ר' אלעזר אלא דגם זו שמענו מעובדא דידיה דזה כהנא הנפטר הניח ספרים וכתב ר''א לירתוי דידיה דהוא ר' יאשיה ובחוץ לארץ היה דאין לך להוציא הספרים מכאן לפי שהספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן ח''ל. אם כתב. בתחלה ע''מ להוציאן ח''ל מוציא. לעובדא את שאיל לי. הלכה למעשה שיש לך ספרים ואתה רוצה להוציאן וא''ל לא להלכה למעשה אלא לידע הדין והורע בעיני ר' זעירא דלא אמר ליה לעובדא והיה צריך להשיב לו ובשביל לידע מהו היה אומר בזה הדין ועכשיו דהשיב לא לאו לעובדא לא חש להשיבו. ר' ירמיה היה לו דין עם אחד. וקבלו העדות שלא בפניו ונתחייב בדין והיה מצטער על זה איפשר דהדין כך שמקבלין עדות שלא בפניו ולחייבו. לא עלון בפירקא. בדרשה בבה''מ בההוא יומא ודחק ר' הונא ונכנס ומצא לר' ירמיה שיושב ומצטער לידע דין זה אם מקבלין שלא בפניו ואפי' היה הבעל דין עמהן בתוך העיר וא''צ לשלוח אחריו והשיב לו ר' הונא ראיתי כן דעתון דרבנן דעבדי הכי:

רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה לֵיהּ דִּין עִם חַד בַּר נַשׁ וְקִבְּלוּן לִשְׂהָדַייָא דְלָא בְאַפּוֹי דְרִבִּי יִרְמְיָה וְחִייְבוּן לְרִבִּי יִרְמְיָה. וַהֲוָה יְתִיב וּמִצְטָעֵר. אֵיפְשַׁר מְקַבְּלִין עֵדִים בְּלֹא בַעַל דִּין. רִבִּי הוּנָא רִבִּי פִינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה חוּקוֹק לָא עָלוּן בְּפִירְקָא בְּהַהוּא יוֹמָא. דָּחַק רִבִּי הוּנָא וְאָעַל וּשְׁכַח לְרִבִּי יִרְמְיָה מִצְטָעֵר וְאָמַר. אֵיפְשַׁר מְקַבְּלִין עֵדִים בְּלֹא בַעַל דִּין אֲפִילוּ עִמָּהֶן בְּאוֹתָהּ הָעִיר. אָמַר לֵיהּ. כֵּן חָמַת דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן.

משנה: גָּֽמְרוּ אֶת הַדָּבָר הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּייָנִין אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַייָב. וּמְנַיִין כְּשֶׁיֵּצֵא לֹא יֹאמַר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַייְבִין וּמָה אֶעֱשֶׂה וְרַבּוּ עָלַי. עַל זֶה נֶאֱמַר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היו מכניסין אותן. לבעלי דינין שלאחר ששמעו טענותיהן היו מוציאין אותן לחוץ כדי שישאו ויתנו בדבר ולא ישמעו הבעלי דינין מי מחייב מי מזכה:

מתני' גמרו את הדבר. לפסק דין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source